<h1>רבינו ירוחם ני"ח ח"ג</h1>
<h2>דף כב:</h2>
דיני המלקות כתב הרמב"ם בספר שופטי' [הל' סנהדרין] בפרק י"ו מלקין בזמן הזה בכל מקום מן התורה בפני ג' סמוכים אבל בפני הדיוטות לא. וכל מלקיות שדנין דייני חוצה לארץ בכל מקום אינה אלא מכת מרדות. אין אדם לוקה אלא בעדים והתראה ובודקין העדים בדרישה ובחקירה כדרך שעושי' בדיני נפשות. עבר על לאו שניתק לעשה ואמרו לו לא תעשה דבר זה שאם תעשנו ולא תקיים עשה שבו תלקה ועבר ולא קיים העשה הרי זה לוקה אף על פי שהתראה בספק היא שאם יקיים יפטר התראת ספק התראה היא. עבר עבירה שיש בה מלקו' ומיתת ב"ד כאחת כגון ששחט אותו ואת בנו לע"ז אם התרו בו למיתה סוקלין אותו ואינו לוקה שהרי נתחייב בדין גדול מזה ואם התרו בו למלקות בלבד לוקה. אינו צריך ב' עדים למלקות אלא בשעת מעשה אבל האיסור עצמו בעד אחד יוחזק. כיצד אמר עד אחד חלב כליות הוא זה כלאי הכרם הן פירות אלו גרושה או זונה היא אשה זו ואכל או בעל בעדים אחר שהותרה לוקה אעפ"י שעקר האיסור בעד אחד הוא. בד"א בשלא הכחיש העד בעת שקבע האיסור אבל אם אמר זה אינו חלב זו אינה גרושה ואכל או בעל אחר שהכחיש אינו לוקה עד שיקבעו האיסור ב' עדים. שתק בשעה שהעיד העד הא' בקביעות האיסור ואחר שעבר והתרו בו טען להכחיש העד אין שומעין לו אלא לוקה. כיצד מלקין אותו כופת שתי ידיו על עמוד אילך ואילך וחזן הכנסת אוחז בבגדיו אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו עד שהו' מגלה את לבו שאין מלקהו על כסותו שנאמר והכהו ולא לכסותו ואבן נתונה מאחריו שהחזן המכה עומד עליה ורצועה של עגל בידו כפולה לב' וב' לד' וב' רצועות של חמור עולות ויורדות בה. רחב הרצועה טפח וארכה כדי שתהיה מגעת עד פי כרסו. והיד של רצועה שאוחז בה ארכה טפח. האיש המכה צריך שיהיה יתר בדעה וחסר בכח ומגביה הרצועו' בב' ידיו ומכה אותו בידו א' בכל כחו ומלקהו מלקות מ' חסר אחד שליש מלפניו על חזהו בין דדיו וב' שלישים מאחוריו שליש על כתף זה ושליש על כתף האחר. והמוכה אינו לא עומד ולא יושב אלא מוטה שנאמר והפילו השופט והכהו לפניו שיהיו עיני השופט בו שלא יהא מביט בדבר אחר. והכהו מכאן שאין מלקין שנים כא'. גדול שבדיינים קורא כל זמן שהוא לוקה אם לא תשמור לעשות וגומר והפלא יי' וגומ' עד ונאמנים ומתכוין שיגמור הפסוק עם המלקיות ואם לא גמר חוזר לתחלת המקרא וקורא וחוזר וקורא עד שיגמור כל ההכאה. והשני מונה והשלישי שבדיינים אומר לחזן הכה. כל זמן שהוא מכה על פיו הוא מכה. מת תחת ידו פטור. ואם הוסיף רצועה אחת על (האומר) [האומד] ומת החזן גולה ואם לא מת הרי החזן עובר על לא תעשה שנאמר לא יוסיף. וה"ה לכל מכה חבירו שעובר בלא תעשה, ומה אם זה שנתנה התורה רשות להכותו צותה התורה שלא להכותו יותר על רשעו ק"ו לשאר כל אדם, לפיכך המכה את חבירו אפילו הכה עבד הכאה שאין בה שוה פרוטה לוקה אבל אם יש בה שוה פרוט' הואיל וחייב לשלם ממון אינו משלם ולוקה כמו שביארנו בהרבה מקומות עכ"ל הרמב"ם. וכתב הגאון רב סעדיה שרצועה צריכה שתהיה מעור של בקר ולזה אמר' תורה בקרת תהיה שר"ל מולקה תהיה ויהיה בקרת מלשון בקר ע"כ. מלקות מ' חסר א', וכיצד לוקה שני שלישים מלפניו ושליש מלאחריו. וחייבי כרתות כיון שלקו נפטרו מידי כרתן וכל היושב בלא עביר' נותנין לו שכרן כעושה מצוה כך פשוט.
